כמה טלוויזיות צריכה משפחה אחת?
שיחה קטנה עם שכנה טובה שנמשכה והתארכה בערב קיצי אחד, על טלוויזיות והרגלי צפייה.
אז כמה טלוויזיות יש לכם היא שאלה אותי כבדרך אגב כשקול הטלוויזיה בוקע מהבית.
אחת עניתי.
ולא הבנתי את השאלה כלל ועיקר. מדוע? שאלתי. לכם יש יותר טלוויזיות?
היא חייכה חיוך שאינו משתמע לשני פנים ואז החלה סופרת. יש לנו טלוויזיה אחת בסלון, אחת במטבח, ולכל ילד בחדר יש גם טלוויזיה, וכמובן גם לנו ביחידת ההורים, וזה אומר כבר 4 טלוויזיות בחדרי המגורים, למעלה יש פינת טלוויזיה שכמובן שגם שם יש אחת גדולה ועכשיו אני מאוד רוצה לרכוש עוד טלוויזיה אחת לחצר.
אני מנסה לחשב בראשי כמה טלוויזיות יש להם ולא מצליחה להתרכז בספירה מרב ההלם.
אף פעם לא חשבתי שיש צורך במספר טלוויזיות בבית אחד, אני לוחשת בחוסר ביטחון והיא צוחקת.
אצלנו בבית כולם מכורים למכשירי הטלוויזיות שלהם, אין שום סיכוי לטלוויזיה אחת לחמש נפשות שכל אחת מעוניינת לצפות בתכנים אחרים לחלוטין ובאותו הזמן בדיוק.
אני חוזרת הביתה ומכבה את הטלוויזיה בסלון שמדברת לאוויר, כי אף אחד לא יושב מולה.
הילדים שישבו מול הטלוויזיה מזמן כבר פרשו לשחק כדורגל בחצר ואני עומדת עוד רגע ומשתאה מולה וחושבת האם יש לנו צורך במספר טלוויזיות בבית. כמובן שלא אני עונה לעצמי על השאלה הברורה.
ואז אני נזכרת בימים שטלוויזיות היו מצרך יקר ונדיר. כשטלוויזיות היו מכשירים גדולים כבדים ומגושמים.
כל כך הרבה שינויים הן עברו במרוצת השנים. כיום הטלויזיות דקיקות, אלגנטיות, ממש כמו תמונה על הקיר. פעם היינו מתגודדים סביב הטלוויזיה כל המשפחה כדי לצפות בתכנית אהובה.
היום, כך השכנה שלי לפחות מספרת, יש המון טלוויזיות וכל אחד צופה לבד בתכנית שהוא אוהב בפינה השקטה והפרטית שלו.
אני חושבת על כל הטלוויזיות שעברו אצלנו בבית, חלקן החזיקו שנים רבות, חלקן תוקנו אצל מתקן טלוויזיות כל כך הרבה פעמים.
כיום אפ מתקלקלת לנו הטלוויזיה אין יותר פשוט מזה, לזרוק ולקנות חדש. עולם חדש.
